Red wood 7/11/2017 יום שלישי
אז החלטנו לנסוע צפונה, לאיזור של הרד ווד שהיתרון בו הוא שרואים את האוקיאנוס מכאן. יתרון גדול;)
איזו שמחה לראות את האוקיאנוס הפסיפי, השקט. ממש תחושה של הצלחה, we did it! הגענו לצד השני של ארה"ב!!
הגענו לסטייט פארק, שממוקם ממש על האוקיאנוס, התמקמנו, ויצאנו לתור את הפארק. הלכנו לראות כפר ילידי עתיק של שבט היורוק שחי פה פעם, משם יצאנו לשתי נקודות תצפית על האוקיאנוס, קיווינו לראות ( כפי שאמרו במרכז מבקרים) אריות ים ואולי אפילו לויתנים אפורים שחומים בתקופה הזו באיזור החוף. לא ראינו, אבל ראינו נופים יפים, ים מפחיד וגועש, צוקים ומלא איים סלעיים קטנים. חזרנו לקמפ וברגל ירדנו אל החוף בשביל לטבול יד באוקיאנוס. עשינו סיבוב קצר כי היה כבר ממש קר, אספנו אבנים יפיפיות ועצי סחף שנראים כאילו גולפו על ידי המים ועלינו למעלה להכין ארוחת ערב.
לפני כמה ימים העבירו את השעה לשעון חורף ועכשיו בשעה חמש שוקעת השמש ובשש כבר חשוך לגמרי. הכנו מרק שחימם אותנו והלכנו לישון מוקדם. גם עכשיו, השעה שבע וחצי ויש תחושה של תשע... הילדים ישנים וכנראה לא יעבור הרבה זמן עד שאנחנו נצטרף.
מאוד קר...
היום יצאנו לעשות טיול מחוץ לפארק, טיילנו ב Fern Canyon, במרחק שעה מכאן, ממש ליד הים קירות מלאים שרכים. מקום מאוד יפה אבל... יש ערוץ שעובר בקניון שלא ממש איפשר לנו להתקדם.. בטח בימים חמים זה ממש כיף ללכת בתוך המים עם סנדלים אבל כעת, עם מעילים ונעלים, לא ככ רצינו להרטב. עשינו נסיון להוריד נעליים וללכת יחפים אבל איבדנו תחושה בכפות רגליים די מהר..;)) עשינו אחורה פנה ורשמנו חוויה נחמדה, והמשכנו למסלול הבא ב lady Johnson grove- סוף סוף עצי הסקויה הענקיים!!
מסלול של מייל וחצי, מלא עצי סקויה מקסימים, הרבה פעורים משריפות, כך שיכולנו להכנס פנימה. פשוט מדהים לראות את העוצמה ורוח החיים של העצים האלה. גם בגובה ובקוטר וגם ביכולת ההשרדות שלהם.
לעץ הסקויה קשה יותר להנביט מזרע, ולכן העץ מוציא חוטרים שיכולים להשאר רדומים עד לשנת בצורת/ שריפה, ואז הם עולים וצומחים וממשיכים את חיי העץ. רוב העצים שראינו בני 700-800, והם הצמח שחי הכי הרבה שנים בעולם - עד 2000 שנה.
הילדים ממש נהנו להכנס אל תוך העצים ולדמיין שהם בית, ואפילו ביקשו להחליף את הקראוון בעץ;) התפלאנו איך אין שום סיפור על איזו משפחה של חלוצים, מורמונים, שחיה 20 שנה בתוך עץ, על 12 ילדיהם;;) אולי עוד נשמע...
חזרנו לקמפ לזמן בכיף, נסיעה באופנים, שיחות עם השכנים, שיוף הכפות (המאוד יפות!) וארוחה מרק חם.
נינה שמחה מאוד על הכפית שדן הכין לה.
מחר, גשם, ואנחנו מתקפלים ויורדים דרומה להמבולד humbdlt, להמשך הרד ווד.
איזו שמחה לראות את האוקיאנוס הפסיפי, השקט. ממש תחושה של הצלחה, we did it! הגענו לצד השני של ארה"ב!!
הגענו לסטייט פארק, שממוקם ממש על האוקיאנוס, התמקמנו, ויצאנו לתור את הפארק. הלכנו לראות כפר ילידי עתיק של שבט היורוק שחי פה פעם, משם יצאנו לשתי נקודות תצפית על האוקיאנוס, קיווינו לראות ( כפי שאמרו במרכז מבקרים) אריות ים ואולי אפילו לויתנים אפורים שחומים בתקופה הזו באיזור החוף. לא ראינו, אבל ראינו נופים יפים, ים מפחיד וגועש, צוקים ומלא איים סלעיים קטנים. חזרנו לקמפ וברגל ירדנו אל החוף בשביל לטבול יד באוקיאנוס. עשינו סיבוב קצר כי היה כבר ממש קר, אספנו אבנים יפיפיות ועצי סחף שנראים כאילו גולפו על ידי המים ועלינו למעלה להכין ארוחת ערב.
לפני כמה ימים העבירו את השעה לשעון חורף ועכשיו בשעה חמש שוקעת השמש ובשש כבר חשוך לגמרי. הכנו מרק שחימם אותנו והלכנו לישון מוקדם. גם עכשיו, השעה שבע וחצי ויש תחושה של תשע... הילדים ישנים וכנראה לא יעבור הרבה זמן עד שאנחנו נצטרף.
מאוד קר...
היום יצאנו לעשות טיול מחוץ לפארק, טיילנו ב Fern Canyon, במרחק שעה מכאן, ממש ליד הים קירות מלאים שרכים. מקום מאוד יפה אבל... יש ערוץ שעובר בקניון שלא ממש איפשר לנו להתקדם.. בטח בימים חמים זה ממש כיף ללכת בתוך המים עם סנדלים אבל כעת, עם מעילים ונעלים, לא ככ רצינו להרטב. עשינו נסיון להוריד נעליים וללכת יחפים אבל איבדנו תחושה בכפות רגליים די מהר..;)) עשינו אחורה פנה ורשמנו חוויה נחמדה, והמשכנו למסלול הבא ב lady Johnson grove- סוף סוף עצי הסקויה הענקיים!!
מסלול של מייל וחצי, מלא עצי סקויה מקסימים, הרבה פעורים משריפות, כך שיכולנו להכנס פנימה. פשוט מדהים לראות את העוצמה ורוח החיים של העצים האלה. גם בגובה ובקוטר וגם ביכולת ההשרדות שלהם.
לעץ הסקויה קשה יותר להנביט מזרע, ולכן העץ מוציא חוטרים שיכולים להשאר רדומים עד לשנת בצורת/ שריפה, ואז הם עולים וצומחים וממשיכים את חיי העץ. רוב העצים שראינו בני 700-800, והם הצמח שחי הכי הרבה שנים בעולם - עד 2000 שנה.
הילדים ממש נהנו להכנס אל תוך העצים ולדמיין שהם בית, ואפילו ביקשו להחליף את הקראוון בעץ;) התפלאנו איך אין שום סיפור על איזו משפחה של חלוצים, מורמונים, שחיה 20 שנה בתוך עץ, על 12 ילדיהם;;) אולי עוד נשמע...
חזרנו לקמפ לזמן בכיף, נסיעה באופנים, שיחות עם השכנים, שיוף הכפות (המאוד יפות!) וארוחה מרק חם.
נינה שמחה מאוד על הכפית שדן הכין לה.
מחר, גשם, ואנחנו מתקפלים ויורדים דרומה להמבולד humbdlt, להמשך הרד ווד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה