מיסיסיפי

יום ראשון, 25 בפברואר 2018

כבר יום רביעי שאנחנו כאן, בקמפ ממש קרוב למפרץ מקסיקו. (Buccaneer)
מה נגיד ומה נאמר?

חם
לח
מלא (ים) יתושים. מכל הגדלים, ועוקצים.
וגשום.

הימים היו ממש הפכפכים, היום, כל היום ירד גשם למעט כמה שעות אחר הצהריים שבהם טיילנו בחוץ עם האופניים, ושאר היום היינו בקראוון ( האמת, די בכיף).
אתמול, היה חם וזרחה השמש- בילינו בים, בחוף והיה ממש נחמד. הילדים נכנסו למים שהיו נעימים ולא קפואים ונינה, מאוד נהנתה! השתוללה בחול, עמדה לבד, שיחקה עם דן ורות. איזו חמודה!
בנוסף, היינו בגן שעשועים פה בקמפ, רות למדה לרכב על אופניים לבד:)), ניר טיפל בבעיה במד השמן...

מחר אנחנו ממשיכים מפה, לפורט פיקנס (fort Pickens) שבפלורידה, ליד פנסיקולה.
כבר הזמנו מקום עד יום חמישי, ואנחנו תקווה שלא יהיו יתושים כמו פה! ממש אי אפשר לצאת מהבית ולשבת בחוץ. לא ברור איך האנשים מסתדרים פה...

חוץ מזה, אנחנו כבר רואים את הסוף...
באמצע מרץ אנחנו מתכננים להיות עם בן וג'ודי באטלנטה שבג'ורג'יה, ובתחילת אפריל נהיה בחזרה בפנסילבניה בה התחלנו, ונכין את הקראוון למכירה. עוד הרבה לפנינו ועדיין-
לא להאמין.
כמה זמן
כמה חוויות
כמה מהר.

אחוזות הפלנטיישן

20 פברואר, יום שלישי

פלנטיישן.
אחוזות מטעים, קני סוכר, שנמצאות על גדות המיסיסיפי.
האחוזות משמרות ( כאתר היסטורי תיירותי) את מבני האחוזה ומבני העבדים ומספרים את סיפור הדורות באחוזה.
אנחנו היינו ב Laura Plantation.
אחוזה של צרפתים קריאולים (כמו כל האחוזות באיזור), קתולים.  ב1803 נמכר השטח של לואיזיאנה ( יחד עם כל המרכז) לארה"ב מצרפת, והם היו התושבים הצרפתים שחיו פה.

עשינו סיור מהמרתף, אל תוך הבית, דרך חדרי השינה, חדר האוכל, הילדים, המזווה, אל מטבח החוץ ששימש להאכלת 200 העבדים, ועד לצריפי העבדים.
חווינ על קצה המזלג את משמעות העבדות ברמת ההבדלים העצומים בסגנון החיים. מתוך חדר האוכל בבית השופע עושר ומרחבים, מביטים מטה על צריפי העבדים הצפופים והדלים.
אדם כרכוש. זה מה שהעבדים היו. נתנו אותם במתנה לחתן וכלה ( שתי ילדות בנות 10), קנו אותם ב400 דולר או 1500 דולר, תלוי במיומנות (ראינו את שטרות המכירה). ילדים שנולדו לעבד- הצטרפו כעבדים לרכוש המשפחתי, וכך ילדים מעורבים ( ניסוח מעודן) היו דבר שעודדו באחוזות. כל אחוזה שכזו, עם כמות כזו של עבדים, החזיקה הון של מיליונים בבני אדם. 
למרות שאחרי מלחמת האזרחים שוחררו העבדים, באיזור הזה, עדיין נשארה העבדות עד 1867.
המדריכה דיברה מהר מאוד, כמעט לא השאירה מקום לשאלות, או לנשימה, הסיור היה של שעה ורבע, ולמרות הזמן הארוך, לנו זה הרגיש כמו הבזק של מראות.
פרק של הסטוריה שלא ממש מדובר פה בארצות הברית, שהיה שווה לעצור ולהבין אותו, לראות. עד כמה שאפשר ממרחק השנים והטיוח. מרגיש שזה עדיין פצע פה.
לכל מדינה תיבת פנדורה משלה...

בדרך עצרנו בעוד פלנטיישן, אבל בלי להכנס לסיור רק הסתכלנו מרחוק  ובנסיעות חזרה לקמפ חלפנו על פני כמות נכבדת של פלנטיישנס.
החלטנו להשאר עוד יום וללכת מחר שוב לניו אורלינס;)

בעיר הגדולה:) ניו אורלינס

יום שני, 19 בפברואר 2018

איזה כיף בניו אורלינס!!
אנחנו טועמים את העיר לאט לאט;)
ביום הראשון נשארנו בקמפ,
אתמול נסענו אל תוך העיר אבל לביקור בסיטי פארק- שזה יותר בתוך העיר ופחות האיזור התיירותי. עשינו טיול בפארק, נחנו בכל מיני פינות נחמדות, עשינו פיקניק קטן, ולבסוף עברנו עם האוטו ברובע הצרפתי המפורסם, כדי לראות מה נכון לנו למחרת.
חזרנו לקמפ בצהריים עם מספיק זמן להתארגנויות שוטפות.
היום מיד אחרי שקמנו והתארגנו, יצאנו לכיוון העיר, בכוונה לחנות ליד המיסיסיפי ולעבור לצד השני במעבורת. כבר ממש התרגשנו וריגשנו אבל כשהגענו אמרו לנו שיש בעיה עם המעבורת ולקחנו את את האוטובוס... גם מרגש;)
הסתובבנו ברחבי הרובע הצרפתי כל היום.
איך שהגענו האף הוביל אותנו לחנות פרלינים ופתחנו את היום בשוקולד מעולה!!
משם המשכנו ברחובות היפים והמיוחדים בסגנון צרפתי - כולם עם בתים דו קומתיים, מרפסות מפורזלות ופורחות בקומה השניה, בצבעים שונים ומגוונים.
האווירה שמחה ועליזה, מוזיקה בכל מקום, תיירים, מקומיים, דוכנים מוכרי אמנות, כרכרות סוסים, חנויות, קפה, מאפים...  מזג אוויר מעולה- חם, אבל לא יותר מדי.
אחרי הליכת מה עצרנו בגן משחקים לנוח, להניק ולנשנש ארוחת בוקר קלה. פגשנו זוג גרמני עם תינוקת וילד בן ארבע, שנראו כאילו הם ממש מחכים למשפחת שתגיע:) אנחנו מכירים את ההרגשה!
מיד התחברנו וישבנו בפארק שעה פלוס, דיברנו, והילדים שיחקו יחד בשמחה רבה!
תמיד כיף המפגש האנושי, השיחה, הילדים שמשחקים יחד. זה ממש משנה ומעשיר את כל אווירת היום.
משם המשכנו לשוק הצרפתי, French Market, ושטפנו את העיניים בצבעים ובמראות של הדוכנים. בסוף השוק כבר היינו ממש מוכנים לארוחת צהריים... מצאנו גלידה, אז הרגענו שם את הרעב קצת ( הילדים), וקיבלנו המלצה למקום עם סנדוויצ'ים טעימים, Cafe Maspero,  הלכנו לשם ואכן היה שווה את ההמלצה!! ( מאוד קשה להחליט מה לאכול במקומות כאלה...) סנדוויצ'ים מלאים נקניקים טעימים!!!
את הקינוח שמרנו לCafe Du monde המפורסם (מסתבר, כך סיפרו לנו השכנים בקמפ).
לקחנו לנו קפה או לה, וביני'ה Beignet, מאפה צרפתי טעים. ( ביננו- ספינג';)) וישבנו מול הפארק. 

לסיום, הלכנו ( בהמלצת הזוג שנפגשנו בפארק) לשמוע מוזיקת ג'ז ב Musical legends park, ולשתות בירה. 
המוזיקה היתה נעימה, שתינו ורקדנו והיה ממש שמח. 

בדרך חזרה המעבורת כבר עבדה ויכולנו להינות משייט לצד השני של הנהר. מרגש, אבל קצרצר... פגשנו זוג במעבורת שבשבוע הבא יגיע לישראל. ביקשנו שימסרו ד"ש:)

הגנו לקמפ השקט והירוק שלנו מעיר ההומה, עייפים ומרוצים, היה ממש ממש כיף!
עכשיו, הילדים ישנים, אחרי מקלחות, החלונות פתוחים ורוח נעימה נכנסת. 

מחר- פלנטיישן. אחוזות של בעלי המטעים. פיסת היסטוריה.

לילה טוב:)

נ.ב.
בכניסה לביג בנד פגשנו זוג מפנסילבניה. ניר התחבר ודיברנו איתם. החלפנו איתם פרטים כשנפרדנו, וניר קיבל מייל, כמה נעים היה להכיר אותנו. לפני יומיים קיבלנו עוד מייל, בו הבחור מספר לנו שאנחנו מפורסמים. הוא פגש עוד זוג בטנסי, ובשיחה ביניהם הוזכרה משפחה נחמדה עם ילדים  שמטיילים בארה"ב מישראל. מיד הם הבינו שהם מדברים על אותה משפחה...;) עולם קטן.
הוא הזמין אותנו להתארח אצלם בבית, ונתן המלצות לדרך. נחמד מאוד.

New Orleans

17 בפברואר 2018, יום שבת.
Segnette state park

אתמול הגענו, לפארק היפה הזה, חצי שעה מניו אורלינס. יורדים מה high way, ונכנסנו אל תוך פארק גדול ויפה, מלא עצים ודשאים ולידה נחל. ממש טבע ושקט ומרחבים. כמה אנחנו שמחים שהגענו לכאן. מזג האוויר מושלם - 28 מעלות ביום, קצת עננים, הרבה שמיים כחולים. רק בערב מגיעים היתושים...

היום העברנו את היום בעיקר בקמפ- ( קצת עייפים כבר...)
טיול עם האופניים, ביקור קצר בקבוצת בישול הסירים הולנדיים;) היה פרסום של זה בפארק אז הלכנו לבדוק 5 אנשים שנפגשים פעם בחודש לבשל יחד הסירי ברזל יצוק על גחלים. מעניין. הופתענו אותם;)) וקיבלנו טעימה של שרימפס עטוף בבייקון. 

אחהצ המוקדמים עשינו מדורה והזמנו את השכנים שלנו ל pie on stick שג'ראד לימד אותנו. היה מאוד כיף, לזוג קת'רין ורנדי יש שני ילדים, בן- בנג'מין בן 12 ובת לוסינדה בת 6 והילדים ממש שמחו לשחק ביחד, להביא עצים למדורה, ולאכול מרשמלו ופיא.
הם הגיעו לפני חצי שנה לארהב לאחר עשור בגרמניה ומטיילים כמונו עם קראוון רק בדרכם מערבה.
גם אתמול ישבנו יחד ושתינו יין לפני ארוחת שישי.
מחר נסע לניו אורלינס:)) עדכונים בהמשך.

לואיזיאנה:)

New Iberia
15 בפברואר, 2018 יום חמישי

משנכנס אדר מרבים בשמחה;))
ומשנכנסנו למדינת לואיזיאנה גם אנחנו.
איזו מדינה יפה ונחמדה.
רטובה, לחה, חמה. מלאה עצי אלון ועליהם נשרכים צמחי טפיל מטפסים שנותנים אווירה רומנטית/ מסתורית... מלא נחלים אגמים ביצות, תנינים ציפורים ופרחים יפים. שמאוד מזכירים את הארץ.
אנחנו בקמפ נחמד באיזור ה Cajun country.  ה Acadian, היו צרפתים קנדיים שגורשו בטיהור אתני ע"י האנגלים מקנדה, וחלקם הגיעו לואיזיאנה, לניו אורלינס ופה קיבלו שטחים ואדמות.
המקום נקרא Cajun, בגלל הערבוביה של האוכלוסיות שהגיעה למקום.
אתמול היינו בעיר סיינט מרטינוויל, ושם שמענו את הסיפור על אוונג'לין ואהוב לבה גבריאל, שנפרדו דרכיהם בעקבות הגרוש.
הסיפור היווה השראה למשורר Henry Wadsworth Longfellow שכתב שיר על אוונג'לין שהפך לסמל .
כעבור שנים רבות דרכיהם של האוהבים נפגשות תחת עץ האלון העתיק בעיר. (גבריאל מספר לה שהוא נשוי והיא מתה כעבור מספר חודשים מלב שבור. עצוב) התרגשנו מהסיפור והצטלמנו ליד העץ העתיק.
עשינו סיבוב קטן בעיר ( שהיתה ריקה פרט לנהירה אל הכנסייה ביום רביעי) והמשכנו אל מוזיאון האורז. עשינו סיבוב קטן עם הדרכה. נחמד.
הלכנו לאכול בחוץ בשביל לטעום קצת מאווירת ה Cajun;) היה נחמד וחוויתי.

היום בילינו במוזיאון הטבסקו!  קיבלנו קצת התרשמות מגודל של חווה ושטח ועושר שיש פה באיזור. עשינו סיור מעניין ולמדנו איך מכינים טבסקו. מדהים שכל הטבסקו בעולם מיוצר פה בעסק המשפחתי. היה נעים וטעים וסיימנו בנסיעה בגנים היפים במקום.
מאוד נעים לנסוע כאן ולראות את הבתים הדרומיים. האלונים, הדשאיםהבתים הגבוהים, המרפסות עם הכסאות בחוץ. איזו אווירה מיוחדת. וכולם עושים שלום ונחמדים מאוד.
מחר אנחנו ממשיכים בדרכנו לניו אורלינס.
חודש אדר שמח!

9 ימים ב Habitable Spaces

יום שני, 12 בפברואר 2018.  Winnie

מסכמים תשעה ימים בחווה, Habitable Spaces
וואו! היה אינטנסיבי מאוד, אז לא הספקתי לכתוב. כל יום יצאנו בשמונה מהבית וחזרנו בתשע וחצי, גמורים.
אז מה עשינו?
מבחינת עבודה, סיימנו לשים פאנלים על הגג של הסככה, לבנות שכבה ראשונה של תנור אדמה - יוזמה של ניר כך שנוכל להתאמן לקראת התנור בארץ;), לסיים את רצפת האבן בכניסה, להעביר ציוד וג'אנק מהכניסה של החווה לאיזור הסככה, לנקות, לאסוף מלא ביצים, לבנות כיור חוץ ( שוב, יוזמה של ניר) ועוד כל מיני דברים קטנים...
הימים של העבודה היו כייפים, בעיקר בגלל האנשים-
ג'ף ומאדי, שנפגשנו ביום שהגענו, מתכננים להיות בחווה 3 חודשים. מצחיקים, נעימים, שיחקו כל הזמן עם הילדים, ממש היה כיף איתם!
אלקסי ושון, זוג מניו יורק, מאורסים, שהצטרפו ביום שלישי בערב ומתכננים להשאר עד סוף החודש. גם ממש נחמדים היא מורה והוא מוזיקאי והם מתכננים לקנות חווה אז הם לומדים במה זה כרוך וזו החווה השביעית והאחרונה שלהם בטיול. אלקסי ממש התאהבה בדן ורות - לקחה אותם לאסוף ביצים, הכינה איתם עוגיות... והם התאהבו בחזרה! היה ממש כיף.
וכמובן, אליסון ושיין, שמנצחים על המקום ונותנים את האווירה הכל כך נעימה, מאפשרת, ומכניסת האורחים.
כל ערב התכנסנו לארוחת ערב משותפת ומפנקת ( גם הבוקר ובצהריים היו מפנקות..) אכלנו ברווז, וארנבת!! קישים ולחמים טעימים..  ביום שישי אנחנו התנדבנו להכין את הארוחה - טיגנו כל היום מפרום ולקינוח פאי פקאן.. היתה אווירה נהדרת, יין, שירים, ריקודים...
ביום שבת שוב עשינו ארוחה מפוארת - את תבשיל הארנבת ( טעים!!) ובחוץ הדלקנו מדורה ושיין פינק את הילדים בזיקוקים מרהיבים!!
במהלך היום גם קפצנו כולנו לשכנים של אליסון ושיין, שיש להם מוזיאון מטוסים וגם בעל המקום בונה בעצמו מטוסים. קיבלנו סיור והסבר פרטי על המטוסים, חלקם ממש ישנים, וראינו את הדגמים שהוא בונה- חוויה מקסימה ומיוחדת.
לסיכום...
החווה, קצת מוזנחת וזקוקה לעבודה, לעבודה ברמה החומרית, וברמה האנושית - מעוררת השראה ומיוחדת במינה.
היכולת של האנשים האלה לחיות בשיתוף כזה עם אנשים זרים שמגיעים לחיות איתם, לחלוק ולפתוח את הלב כמו שהם עושים - זה דבר מאוד לא ברור מאליו ולא רואים את זה הרבה. הלוואי שנלמד מהם על נתינה. לקחת רק מה שצריך ואת השאר לחלוק ולהעביר הלאה.
יש מספיק לכולם.
מדהימים.
תודה תודה.  שהגענו לחווה המיוחדת הזאת, שהצטרפו אלינו אנשים מעניינים ונעימים ושהייתה לנו חוויה טובה, מלמדת ומגדילה.

החווה בקינגסברי

יום שני, 5 בפברואר 2018 , Habitable Spaces  Ranch.

אז...
ביום שישי הגענו, בערך בשתיים בצהריים. ירדנו מהכביש המהיר אל כביש צדדי שמוביל לחווה, ומשם פתחנו שער אל דרך עפר. ניר ירד לבדוק אם הקראוון יכול לעבור בין כל העצים הסבוכים ולאט ובזהירות נכנסנו פנימה. קיבל את פנינו ג'ף, בחור ממינסוטה שעבד בחווה לפני שנתיים וחזק עכשיו עם חברה שלו מאדלן, ושניהם הגיעו יומיים לפנינו.
שוב ניר הראה את כישורי הנהיגה שלו ברברס אל מקום החנייה שלנו. ממש צמוד לבריכת הברווזים, כך שהם הנוף שלנו וגם פס הקול כשאנחנו בקראוון בערב.
לאט לאט יצאנו לראות לאן הגענו בעצם...

כל המקום מלא עצים, שכרגע אפורים ובלי עלים. מספר מבנים מפוזרים בשטח-
אחד, מצידו מקלחת ומצדו האחר מחסן כלים.
עוד, מבנה מרכזי- מטבח משותף ופינת ישיבה.
מבנה נוסף לשירותים.
מבנה לזוג המארח.
ועוד ארבעה חדרים מפוזרים לשינה: יורט, עליית גג, חדר שבנוי ממשטחים וזה גם הרוחב שלו, ועוד חדר אחד.
מעניין!
קצת אחרי שהגענו הגיעה אליסון, בעלת המקום ועשתה לנו סיור. אל גינת הירקות הרחוקה והתרנגולות, לסככה שצריך לבנות ומיועדת לסדנאות ואיזור עבודה, הארנבים, איזור המדורה, המרפסת אבן בחוץ, והראתה לנו את כל המבנים מבפנים והסבירה קצת על המקום.
המקום מתפקד כארגון ללא מטרות רווח, ששם לעצמו מטרה לתת לאמנים מקום לעבודה והשראה באיזור הכפר. אליסון ושיין שניהם אמנים, עובדים בעבודות בתחום ומנסים לחיות מתוך שליחות לרוח האמנותית שלהם.
השטח של החווה שייך למשפחה של שיין וכשהם הגיעו לכאן לפני 7 שנים הם התחילו ממבנה אחד שהיום הוא מחסן. שם היה המטבח המשותף ומשם הכל התחיל.
ביום שבו הגענו היתה להם תערוכת אמנות בסן אנטוניו והם הזמינו אותנו להצטרף.
שמחנו על ההזדמנות לחוויה וגם לראות את העיר.
התארגנו ונסענו לאכול ואז לתערוכה. היה נחמד מאוד והמשכנו גם לסיבוב בעיר לראות את Alamo, מסיון שהוקם בעיר לפני 150 שנה.. 
עיר מאוד מיוחדת ויפה, מההתרשמות הקצרה והלילית שלנו...
ביום שבת עבדנו כולנו, אני והילדים ומאדי על רצפת האבן וניר ג'ף שיין ואליסון על הסככה.
התקדמנו יפה ועבדנו קשה. בערב אכלנו ביחד ארוחה מפנקת וטעימה - בשר בקארי.  אליסון היא בשלנית מעולה ומפנקת!
אתמול, יום ראשון עבדנו על אותן משימות, ובצהריים, בפיקודה של אליסון, ניר ג'ף ושיין שחטו ארנבת והורידו את העור והכל. כן, זה מה שעושים כאן... חוויה.
כנראה נאכל אותה באחד הימים... כרגע היא במקרר.
בערב היה את הסופרבול, כולם יצאו לעיר, ואנחנו רצינו מאוד וכבר התלבשנו והיינו מוכנים, אבל אז וויתרנו על זה כי היינו גמורים, בעיקר הילדים.
היום היה לנו יום מנוחה בחווה. בילינו אותו עם ג'ף ומאדי, אכלנו ביחד ארוחת בראנצ', וטיילנו בשטח של החווה. כשחזרנו עשינו שעת יצירה, עם צבעי מים ועפרונות צבעוניים והיתה שעה קסומה שכולם יצרו.
בערך בחמש שיין ואליסון חזרו מהעבודה ואכלנו יחד.
בעניין האוכל- הכל משותף. באיזור המרכזי יש מטבח, תנור, מקרר ומזווה והכל לרשותנו.

ממש מעורר השראה השיתוף פה בדברים. לאליסון ושיין יש את החדר שלהם לפרטיות, אבל  הוא רק לשינה/ קריאה/ מחשב... מעבר לזה הכל של כולם. אנשים מיוחדים. ממש.

האווירה פה היא מאוד נעימה, משתפת, חברותית. הכל עושים ביחד ובכיף. לא מרגיש שיש הרבה עבודה, ובכל זאת יש תחושה של הכנסת אורחים וגם אמרו לנו שאנחנו מוזמנים להשאר כמה זמן שנרצה.
מלא חיות- כלבים (4), חתולים ( 3), ברווזים, תרנגולות, ארנבים, עיזים... יש תרנגול אחד קטן ומוזר שהילדים מפחדים ממנו.
כל יום אנחנו אוספים את הביצים מהברווזים- דן אלוף בלמצוא את המצבורים שלהם;)
אז בינתיים נהנים, מחר עוד יום חופשי ( עובדים 5 ימים ונחים- יומיים).
נמשיך בעידכונים...
:)

Lake Medina יום אחרון

יום חמישי, 2 בפברואר

כבר יום שלישי שאנחנו פה בקמפ, בנחת. יומיים לא הנענו את האוטו... עשינו טיולים באופניים, ברגל- ביערות האלונים ובמרעה הפעיל שיש פה, ניר הלך לסדנת נגרות וחגגנו את טו בשבט עם מלא פירות ומאכלים טעימים.
היום,
קמנו בנחת, בחור מסדנת הנגרות שניר עבד בה ביום רביעי, בא והזמין את ניר לבוא לסדנה שוב. לקחנו את הכביסה והלכנו יחד. האיש הנחמד, דווין, הכין לילדים כלב ינשוף ומלאך כיס בשבילי, אותם גילף בעץ מול עינינו ברגעים ספורים. בזמן שחיכינו לכביסה וניר היה עם דווין בסדנה, הלכנו לחדר הפעילויות הגדול בקמפ. שם פגשנו את נשות עבודות הטלאים. כולן מגיעות ועובדת יחד - כל אחת על הקווילט שלה, אבל בחברותא, מעורר השראה לראות. דיברנו עם אישה אחת שהיא ובעלה "פול טיימרים", כלומר, מכרו הכל ומטיילים בקראוון כל הזמן ובכל שנה שלושה חודשים מוקדשים להתנדבות ועזרה לקהילה, לדוגמה נפגעי ההוריקן. ממש יפה שאנשים נותנים תכלית כזו לזמן שלהם. של נתינה ועזרה. היא הזמינה אותנו להצטרף אליהם למדורה בערב ולספר איך היה בחנות הקווילטים בעיר.
נסענו לעשות סיבוב בעיר Bandera. עיירה ממש חמודה, בירת הקאובויז של האיזור. הלכנו לחנות קווילטים כמו שהמליצו הבנות התופרות בקמפ ורכשנו קיט קווילטים קטן, ונכנסנו לכמה חנויות. בחנות עורות שניר חיפש בה אביזרים להכנת נרתיק ללת'רמן בשבילי:) פגשנו זוג כל כך נחמד. דיברנו איתם שעה, הילדים קיבלו ראשי חיצים מעומאן בערב הסעודית, עור של נחש פעמונים ושן של חזיר. החלפנו פרטים והזמנו אותם לבקר בארץ;))
המשכנו ל General Store,כמו של פעם, עם מילקשייק וגלידה ומכולת ומזכרות... ממש מגניב.
כשחזרנו לקמפ בשש בערב, הצטרפנו למדורה שהזמינו אותנו אליה מוקדם יותר היום. שני זוגות נחמדים ממינסוטה ומקנזס סיטי מיזורי. ישבנו איתם שעה קלה והילדים אכלו "סמור" - מרשמלו חם, קוביית שוקולד ושני ביסקוויטים שמועכים אותם יחד. שחיתות. ו קיבלנו דגלון בן של סן אנטוניו להוסיף לקווילט.
תודה על כל המתנות הנפלאות והמיוחדות!

ביום רביעי, טו בשבט, ניר בילה חמש שעות בסדנת הנגרות, למד לעשות עיטורים עדינים ויפים בעץ וגם קיבל ערכת אימונים:). קנה שני סכינים וקיבל אבקת השחזה שאנחנו מחפשים כבר מלא זמן. בערב חגגנו את טו בשבט. מקווים שמישהו שתל עץ גם בשבילנו בארץ...

בערב יום שלישי ראינו שקיעה יפהיפיה על האגם וזריחה נפלאה של הירח המלא של שבט. רגע מיוחד.

מחר, ממשיכים אל החווה בקינגסברי
בהצלחה🙏